נוי מאיר נ' בית אבות נאות טבריה בע"מ

פסק דין

לפני תביעה קטנה שהגיש התובע בגין נזקי רכוש שאירעו לרכבו מס' רישוי 20-717-18 (להלן: "רכב התובע") בעקבות תאונת דרכים מיום 25.5.2009 (להלן: "התאונה").

הנתבעת הינה הבעלים של רכב אשר על פי הנטען פגע ברכב התובע.

הצדדים אינם חלוקים כי אירעה תאונה אך יחד עם זאת קיימת מחלוקת באשר לגורם האחראי לתאונה. אין עוד מחלוקת על גובה הנזק הנתבע.

ביום 2.5.2011 שמעתי את עדות הנהגים מטעם הצדדים.

על פי הנטען על ידי הנהג מטעם התובע מר עמית דומב ביום התאונה נסע בכביש הגישה לישוב הושעיה וביקש לכנס לשטח חקלאי הנמצא מימן לכביש לטענתו נצמד לקו המפריד בין שני נתיבי הכביש על מנת לבצע פניה ברדיוס גדול ולאחר שפנה ימינה הרגיש שרב הנתבעת פגע בו בצד ימני. עד זה מסר כי המפגש בין שני הרכבים היה אחרי שרכב התובע ירד מהכביש. עוד הוסיף עד זה כי אותת לפני הפניה ימינה וכשהסתכל במראה לפני כן הוא לא ראה את רכב הנתבעת.

מטעם הנתבעת העיד מר משה גיגי שהיה עובד של הנתבעת בזמן אירוע התאונה וגם כיום. עד זה העיד כי ראה את רכב התובע שנסע לפניו אך הלה סטה לעבר שול הכביש השמאלי ומשם חתך לעבר בשול הימני כשהוא חוסם את דרכו וכך אירעה התאונה. זו גם הגרסה שהועלתה בכתב ההגנה.

לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים הנני סבור כי דין התביעה להידחות.

בתום הדיון הוריתי לתובע להמציא את התמונות הצבעוניות המתעדות את הנזק ברכבו. התובע המציא תמונות אלו אשר מסומנות על ידי בש/4 ומהן ניתן ללמוד כי מוקד הפגיעה ברכבו של התובע היה בדלת ימנית קדמית. מכאן אני מסיק כי גרסת נהג התובע לפיה ביצע את הפניה ימינה מהנתיב הימני שהוא צמוד לקו ההפרדה האמצעי אינה עולה בקנה אחד עם הנזק ברכבו. אילו כך אירעה התאונה הייתי מצפה כי הפגיעה ברכב התובע תהיה בחלקו האחורי של הרכב. תמונות אלו דווקא תומכות בעדות עד הנתבעת לפיה התאונה אירעה לכל הפחות שרכב התובע מבצע את הפניה מהנתיב השמאלי.

עד התביעה אף טען כי אותת ימינה לפני מקום הפניה אך גם אם עשה כן הדבר בוודאי בלבל את רכב הנתבעת שכן למרות שאותת ימינה הוא סטה לצד שמאל. אדגיש כאן כי אינני נותן אמון כלל בעדות עד התביעה זאת מעצם העובדה כי תמונות הנזק אינן מתיישבות עם גרסתו. עד זה אף טען כי טווח הראיה הוא כ- 300 מטר. עד זה אף הוסיף כי לפני שפנה הסתכל במראה ולא ראה את רכב הנתבעת. לכן אילו היה מדובר בפניה ימינה לאחר ששבר קצת שמאלה לא ייתכן כי בזמן זה רכב הנתבעת היה מגיח מאחור ומספיק להתנגש ברכבו. לכן הסביר הוא שרכב התובע נסע בשוליים השמאליים קמעא ואז החליט לפנות ימינה וכי תהליך זה ארך זמן ולכן בזמן זה הספיק רכב הנתבעת להגיח מאחור וכך נגרמה התאונה.

בנוסף עד התביעה לא יכל להדגים כי צד המכוניות פגעו זו בזו. גם התובע טען בעדותו לפני כי הנזק לרכב היה בכנף ובקדמת הרכב אך לא מצא לנכון לומר כי מוקד הפגיעה היה בדלת ימנית כעולה מהתמונות.

עד הנתבעת עשה עלי רושם אמין. בעדותו לא נפלו סתירות ועדותו תואמת את ההודעה שהגיש לחברת הביטוח מטעמו.

בשים לב לכך אני קובע כי האחריות לאירוע התאונה קובצת על נהג התובע ודין התביעה להידחות.

התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך של 350 ₪.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט ניסן תשע"א, 03 מאי 2011, בהעדר הצדדים.